אלמאד'א? למה הקמתי את שופי?
דמיינו שאתם מכירים אנשים נהדרים, איכותיים, וברור לכם שיש לכם הרבה מהמשותף, ואתם ממש רוצים לדבר, אבל המחסום, הוא פשוטו כמשמעו, הביטוי, "אין לנו שפה משותפת" לא כמטאפורה, אלא פשוטו .. אתם לא מדברים את אותה השפה!
כשעברנו לפרדס חנה, בואך וואדי ערה, פגשתי אנשים מסקרנים, איכותיים, נהדרים, ולא יכולתי לפתח שיחה עמוקה איתם, כי הם מדברים ערבית ואני עברית, ואנחנו לא מכירים את השפה אחד של השני על בורייה, התסכול, הלך וגבר ונהיה מעורר לפעולה.
מן המתבקש היה שאלמד ערבית ואוכל לתקשר עם דוברי הערבית בישראל. אבל זה לא היה הפתרון המתבקש. אולי הייתי סוגרת את הפינה אצלי אבל החוסר בשפה המשותפת סביבי גדול ומשפיע על תחומי חיים כל כך נרחבים אצלי ואצל חברי שאינם דוברי עברית מלאה ובטוחה!
חשבתי שתושבי המקום הזה מן הראוי שתהיה להם שפה משותפת. שפת דיבור ותקשורת משותפת.
התחלתי ללמד עברית מדוברת (דבורה) בבתי ספר. תלמידי חטיבת ביניים בבתי ספר ערביים, שלומדים כבר חמש או שש שנים ולא מצליחים לנהל שיחת הכרות בסיסית.
נחשפתי לפער בין מה שלומדים התלמידים הערבים בבית הספר בשיעורי העברית, ליכולת שלהם להבין ולדבר את השפה הדבורה.
נחשפתי למחירים הקשים שמשלמים צעירות וצעירם, מבוגרות ומבוגרים על העדר היכולת לדבר עברית.
חשבתי על מדינה דו שפתית אבל אז נחשפתי לנתונים המעציבים, על היקף לומדי הערבית בקרב דוברי העברית כשפת אם בישראל, והבנתי שאין לי זמן להלחם בענקים. אני יוצאת לפעולה, באזורים עם מעט יותר תקווה, ללמד את הערבים עברית דבורה.
התחלתי לחלום על חברה שיש בה שפה משותפת, מבלי לעלרער על מעמד השפות האחרות